שוק הכרמל – כל הפינות הטעימות
מודה שיש בי אמביוולנטיות לגבי אוכל רחוב.
מצד אחד אני מאוד אוהבת נשנושים קטנים, לטעום כמה סוגים, ותמיד אעדיף טאפאס על פני מנה עיקרית אחת גדולה.
מצד שני אני אוהבת את חוויית האכילה שלי נוחה, בישיבה, בלי לחץ. בטח לא תוך כדי הליכה.
האמהות שלנו קוראות לזה "לאכול כמו בנאדם".
נכון שאפשר לתפוס ברחבי השוק מקומות שמצוידים בשולחנות וכיסאות, אבל החוויה היא מאוד שונה.
האווירה היא אווירת שוק, הכל מהיר, צעקות של באסטיונרים, כלים חד"פ (בעיה בפני עצמה).
למרות הכל, לשוק יש את הקסם שלו.
שיק רחוב חסר התנשאות, לא יומרני, ידיים שמתקתקות במיומנות מסביצ'ה ועד סירים, חומרי גלם טריים, ואולי החשוב מכל – אהבת קהל אמיתית.
בלי זה אף באסטה לא תחזיק מעמד שבוע.
הם תמיד ישמחו להכניס אתכם למטבח, להסביר, לחלק טעימות ולספר את הסיפור שלהם.
שנתחיל?
רובי חן, בעלי המסעדה התאילנדית אונאומה, מתגאה באשתו התאילנדית שמביאה את הטעמים האותנטיים.
תחנה ראשונה – סביצ'ה
מקום קטנטן עם סביצ'ה מצוין בהרכבה אישית.
הדוכן עמוס בחומרי גלם טריים לבחירה והרכבה כל אחד לפי טעמו.
יש לי אהבה מיוחדת למקומות כאלה שמכינים מנה אחת בכל פעם, בדיוק לפי בקשת הלקוח.
כן, אני זאת שתמיד שואלת במסעדות אם אפשר להוציא את הפטריות, לא לשים כמון או להגיש את האיולי בצד.
תחנה שניה – בורקס שלמה
אוקיי, הגענו לריל דיל.
בצק זה החיים, בורקס זה היקום, יכולה להעלים את כל הדוכן בקלות.
סתם, לא בקלות, אבל זה יהיה לגמרי שווה את זה.
המגוון פה מצומצם אבל יש סיבה טובה – הכל נעשה בעבודת יד במקום עצמו וברמה הכי גבוהה שיש.
בתור חובבת פחמימות יש לי סטנדרטים מאוד גבוהים, פשוט כי כבר טעמתי הרבה, וזה אכן בורקס מיוחד. פריך, מתפצח, עם מילוי נדיב וטעים (הרבה פעמים זו הפאשלה הכי גדולה – אפילו כשיש בצק מושלם, מילוי בינוני הורס הכל) ולא מטפטף שמן.
פשוט בול.
תחנה שלישית – הדוכן התימני
הנה הסיבה שאתם צריכים מדריך טוב או לכתת רגליים היטב.
המקום הזה קצת מרוחק מהמולת השוק, אין אף דוכן אחר לידו, והוא כאילו מתחבא בכוונה.
אולי בגלל שאם יגלו אותו הם לא יעמדו בעומס.
מגוון ענק של מאפים תימניים שנאפים במקום – פיתות, לחוח, סמבוסקים במילויים שונים ועוד.
הזכרתי כבר שאני אוהבת בצק?
תחנה רביעית – מתוקים
בין כל המלוחים, כדאי לרענן עם קצת מתוק.
דוכן בקלאוות מכל הסוגים האפשריים, וכנאפה שנעשית במקום לפי הזמנה.
מתוק במידה הנכונה, טרי ואיכותי.
תחנה חמישית – הדוכן הדרוזי
אחד הדוכנים הכי ותיקים בשוק.
הפיתה עצמה וכמעט כל חומרי הגלם נעשים בעבודת יד וגם עומדים למכירה בנפרד.
תחנה שישית – קובה הכרמל
קובה וסיגרים במילויים שונים וכמה סוגי בצק (סיגר, בורגול, פריך).
יש מילויים רגילים כמו תפו"א ובשר וכמה מילויים מפתיעים כמו סביח למשל, שהיה מצוין.
רק זהירות, כי הכל רותחחח.
תחנה שביעית – הבוריקה
איכשהו הצעקות שלו מצליחות להתגבר על שאר הצעקות בשוק, ואי אפשר לא לחייך כשרואים את הטירוף שהולך סביב קובי והבוריקה שלו.
בדר"כ הדוכן יהיה מוקף באנשים, חלקם מחכים לבוריקה, חלקם רק באו לראות על מה כל המהומה ונשארו בשביל ההצגה.
מה שבטוח, חייבים לטעום לפחות פעם אחת את השילוב המושלם של בצק קריספי, מילוי מפנק וביצה שנוזלת על כל היד.
תחנה שמינית – הדוכן הארגנטינאי
געגועיי לארגנטינה…
טוב, לא ניכנס לזה עכשיו, חבל על הזמן.
הדוכן הארגנטינאי לשם שינוי לא עוסק באסאדו, אלא בצד הקולינרי השני של ארגנטינה – אמפנדס ואלפחורס.
תחנה תשיעית – ויויאן פופ-אפ קוקטיילס
פופ אפ קטן ומשגע עם קוקטיילים מעניינים ומשובחים.
תזדרזו לפני שיעברו שוב…
סמוכים לסלב של השוק (ובצדק!) – פיתה פנדה.
וסוד למי שהגיע עד כאן בלי לקום למקרר:
יחד עם הקוקטייל אפשר להזמין מהברמן גם מנה של פיתה פנדה, וכך לדלג על התור הענק שיש שם באופן קבוע.
תגלו רק למי שאתם אוהבים באמת.
***מדובר בפופ-אפ ולכן ייתכנו שינויים בשעות פתיחה ומיקום, מומלץ להתעדכן לפני שמגיעים:
תחנה עשירית – חוזרים הביתה
שבעים ומרוצים, בציפייה ללילה לבן של עריכה ליותר מ-300 תמונות מהסיור.
בהצלחה לי.
תודה מיוחדת לשרון רז, שאוהב לגלות את כל המקומות הקטנים והכי שווים, וגם חולק את הידע הזה בנדיבות בקבוצת האוכל שלו סטריט פודי.
ועוד תודה מיוחדת לצחי כהן הסופר-פדנט שדאג לתיעוד מלא ולא פספס אף נקודה. בזכותו אני בכלל יודעת איפה היינו, כי בזמן אמת הייתי עסוקה בתיעוד ויזואלי בלבד 😉.
______________
היית? חשבת כמוני? יש עוד מקומות שאני חייבת לבדוק?
אני ממש אוהבת שמספרים לי בתגובות.
רוצה לקבל ממני עדכונים?
הזמן של כולנו יקר,
לא אבזבז אותו על ספאם.